
מהו גאוט, מהם התסמינים, למה חומצת השתן עולה ואיך מטפלים? מדריך מקיף על התקפי גאוט, חומצת שתן, תזונה, טיפול טבעי, רפואת צמחים, טיפול תרופתי ומניעת התקפים.
גאוט, שיגדון בעברית, היא מחלה דלקתית הנגרמת מהצטברות גבישי מונוסודיום אוראט במפרקים וברקמות, בדרך כלל לאחר שרמת חומצת השתן נשארת גבוהה לאורך זמן.
התקף גאוט מתבטא בדרך כלל בכאב פתאומי וחזק מאוד, נפיחות, אודם, חום מקומי ורגישות קיצונית למגע. הבוהן הגדולה היא המיקום השכיח ביותר, אך גאוט יכולה להופיע גם בקרסול, בברך, בכף הרגל, בשורש כף היד ובמפרקים נוספים.
הטיפול כולל שני מישורים מרכזיים:
בהתאם למצב ניתן לשלב תזונה, שינוי אורח חיים, רפואת צמחים, פורמולות טבעיות וטיפול תרופתי.
אצל אנשים שאובחנו עם גאוט ומטופלים להורדת אוראט, יעד חומצת השתן המקובל הוא בדרך כלל מתחת ל-6 מ"ג/ד"ל, ובמצבים מסוימים ניתן לשקול יעד נמוך מ-5 מ"ג/ד"ל.
ללא איזון לאורך זמן, גאוט עלולה לגרום להתקפים חוזרים, טופי ונזק למפרקים, והיא קשורה גם לבעיות כליה ולסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם.
| מצב | מה חשוב להבין |
| התקף פעיל | המטרה היא להפחית במהירות את הכאב והדלקת |
| בין התקפים | זה הזמן לעבוד על חומצת השתן ועל מניעת ההתקף הבא |
| חומצת שתן גבוהה ללא התקפים | כדאי להבין את הסיבה, להעריך גורמי סיכון ולעקוב |
| התקפים חוזרים או טופי | נדרש ניהול ארוך טווח של רמת האוראט והמחלה |
גאוט (Gout), הנקראת בעברית שיגדון ולעיתים צינית, היא מחלה דלקתית הנגרמת מהצטברות גבישי מונוסודיום אוראט במפרקים וברקמות, בדרך כלל לאחר שרמת חומצת השתן נשארת גבוהה לאורך זמן.
גבישי האוראט יכולים להצטבר במפרקים במשך חודשים ואף שנים מבלי שנרגיש בהם. כאשר מערכת החיסון מגיבה אליהם, עלול להתפתח התקף גאוט פתאומי וכואב מאוד.
ההתקף מתבטא בדרך כלל בכאב עז, נפיחות, אודם, חום מקומי ורגישות חזקה למגע.
גאוט נחשבת לאחת הצורות הכואבות ביותר של דלקת מפרקים. הכאב יכול להיות כה עז, עד שגם מגע קל של גרב או שמיכה במפרק עלול להיות קשה מנשוא.
למרות שהבוהן הגדולה היא המקום המזוהה ביותר עם המחלה, גאוט אינה "מחלה של הבוהן". היא יכולה להופיע במפרקים שונים ובמחלה ממושכת אף לערב מספר מפרקים.
חשוב להבין שגאוט אינה רק התקף כאב נקודתי. מדובר במחלה הקשורה למאזן חומצת השתן בגוף, לתפקוד הכליות, לגנטיקה, למצב המטבולי ולאורח החיים.
התסמינים האופייניים להתקף גאוט הם כאב פתאומי וחזק מאוד, נפיחות, אודם, חום מקומי ורגישות קיצונית במפרק.
ההתקף מתפתח בדרך כלל במהירות ולעיתים מתחיל דווקא בלילה או בשעות הבוקר המוקדמות.
התסמינים הנפוצים הם:
הכאב עשוי להגיע לשיא בתוך מספר שעות.
כאשר התקף גאוט מופיע במפרק שבבסיס הבוהן הגדולה הוא נקרא פודגרה (Podagra). הבוהן הגדולה היא האתר השכיח ביותר של התקף גאוט ראשון. פודגרה מופיעה בכמחצית מההתקפים הראשונים, ורוב האנשים המתמודדים עם גאוט יחוו אותה לפחות פעם אחת במהלך המחלה.
גאוט יכולה לפגוע גם ב:
בשלבים הראשונים המחלה מערבת לעיתים קרובות מפרק אחד, אך בהמשך היא יכולה לערב מספר מפרקים.
ללא טיפול, התקף גאוט עשוי להימשך מספר ימים ולעיתים שבוע ואף יותר.
בדרך כלל הכאב החזק ביותר מופיע ביממה הראשונה ולאחר מכן הדלקת דועכת בהדרגה.
טיפול מוקדם עשוי להפחית את עוצמת הכאב והדלקת ולקצר את משך ההתקף.
לאחר שההתקף חולף יכולה להגיע תקופה של שבועות, חודשים ואפילו שנים ללא תסמינים. התקופה השקטה אינה בהכרח אומרת שהמחלה נעלמה. גבישי אוראט יכולים להישאר במפרקים גם כאשר אין כאב.
אחת הטעויות שאנחנו פוגשים אצל מטופלים היא התמקדות במחלה רק בזמן ההתקף. כשהכאב חולף, קל להרגיש שהבעיה הסתיימה.
דווקא בתקופה שבה אין כאב ניתן לבדוק את חומצת השתן, להבין מה משפיע עליה ולבנות תוכנית שמטרתה להפחית את הסיכון להתקף הבא.
חומצת שתן (חומצה אורית), Uric Acid, היא תוצר טבעי של פירוק פורינים בגוף.
פורינים נמצאים באופן טבעי בתאים שלנו וגם במזונות מסוימים.
בתהליך חילוף החומרים שלהם נוצרת חומצת שתן. לאחר מכן היא עוברת למחזור הדם ומופרשת בעיקר באמצעות הכליות ובמידה מסוימת דרך מערכת העיכול.
כאשר הגוף מייצר יותר חומצת שתן מכפי שהוא מצליח לפנות, או כאשר יכולת הפינוי שלה יורדת, רמתה בדם עולה.
מצב זה נקרא:
היפראוריצמיה (Hyperuricemia).
כאשר רמת האוראט נשארת גבוהה לאורך זמן, גדל הסיכוי להיווצרות גבישי מונוסודיום אוראט.
לא.
אפשר לסבול מחומצת שתן גבוהה במשך שנים מבלי לחוות התקף גאוט.
לכן חשוב להבחין בין שני מצבים:
חומצת שתן גבוהה ללא תסמינים
בדיקות הדם מראות רמה גבוהה, אך האדם אינו סובל מהתקפים, טופי או ביטויים אחרים של גאוט.
מחלת גאוט
קיימת שקיעה של גבישי אוראט ותגובה קלינית המתבטאת בהתקפים, טופי או פגיעה אחרת הקשורה למחלה.
גם במצב אסימפטומטי, כאשר רמת האוראט נשארת גבוהה מספיק לאורך זמן, יכולה להתרחש שקיעה שקטה של גבישי אוראט ברקמות עוד לפני הופעת ההתקף הראשון.
סקירה בנושא היפראוריצמיה אסימפטומטית
מחקרים מצאו גם קשר בין חומצת שתן גבוהה ללא תסמינים לבין אבני כליה, מחלת כליות כרונית, יתר לחץ דם, תנגודת לאינסולין ומחלות לב וכלי דם.
לכן חומצת שתן גבוהה ללא כאבים אינה מצב שכדאי להתעלם ממנו. כדאי להבין את רמת האוראט לאורך זמן, את תפקוד הכליות, התרופות וגורמי הסיכון המטבוליים.
חומצת השתן יכולה לעלות בעיקר בגלל פינוי מופחת דרך הכליות, נטייה גנטית, תזונה לא מאוזנת, צריכת אלכוהול וצריכת פרוקטוז, מצב מטבולי, תרופות מסוימות, אחרי ניתוחים ועוד.
ברוב המקרים אין גורם יחיד.
פינוי מופחת של חומצת שתן
אצל חלק גדול מהאנשים הבעיה המרכזית היא יכולת הגוף לפנות את חומצת השתן ולא בהכרח ייצור עודף שלה.
הכליות אחראיות לחלק משמעותי מפינוי האוראט ולכן ירידה בתפקוד הכלייתי יכולה להשפיע על רמת חומצת השתן.
גנטיקה
לגנטיקה יש השפעה משמעותית על האופן שבו הגוף מייצר, מעביר ומפנה אוראט.
לכן אפשר לראות מספר בני משפחה הסובלים מחומצת שתן גבוהה או מגאוט, גם כאשר התזונה ואורח החיים שלהם שונים.
גיל ומין
גאוט נפוצה יותר אצל גברים ומופיעה לעיתים קרובות אחרי גיל 35.
אצל נשים השכיחות עולה לאחר גיל המעבר(גיל 49).
עודף משקל ומצב מטבולי
השמנה, עמידות לאינסולין, סוכרת, יתר לחץ דם והפרעות מטבוליות נוספות נפוצות יותר אצל אנשים עם גאוט.
מחלת כליות
תפקוד כלייתי ירוד עלול להפחית את פינוי האוראט ולהעלות את רמת חומצת השתן.
תרופות
תרופות מסוימות, ובהן חלק מהתרופות המשתנות, עלולות להשפיע על פינוי חומצת השתן.
אין להפסיק תרופה שניתנה על ידי רופא ללא התייעצות.
תזונה
צריכה גבוהה ותכופה של בשר אדום, איברים פנימיים וחלק ממאכלי הים יכולים להגדיל את עומס הפורינים ולהשפיע על רמת חומצת השתן אצל חלק מהאנשים.
סוכר ופרוקטוז
משקאות קלים, משקאות ממותקים ומוצרים עתירי פרוקטוז יכולים להעלות את ייצור חומצת השתן ולתרום לעומס המטבולי.
אלכוהול
צריכת אלכוהול, יכולה להגביר את הסיכון להתקפים.
בירה ומשקאות חריפים הם בין המשקאות שכדאי לבחון במיוחד אצל אנשים עם גאוט.
חשוב לזכור: גאוט אינה תוצאה של "מזון רע" אחד ואינה מעידה בהכרח שהמטופל אכל לא נכון.
טריגר להתקף אינו בהכרח הגורם למחלת הגאוט. הוא אירוע שיכול לעורר תגובה דלקתית סביב גבישי אוראט שכבר הצטברו במפרק.
טריגרים אפשריים כוללים:
הארוחה שאכלתם אתמול אולי הייתה הטריגר, אבל בדרך כלל היא לא זו שיצרה בתוך יום אחד את גבישי האוראט שהצטברו במפרק לאורך זמן.
אבחון גאוט מבוסס על שילוב בין התסמינים, ההיסטוריה הרפואית, בדיקה גופנית, רמת חומצת השתן ולעיתים בדיקת נוזל מהמפרק או בדיקות הדמיה.
בדיקת דם לרמת חומצת השתן היא כלי חשוב, אבל אינה מספיקה לבדה לאבחון.
נקודה חשובה במיוחד:
אם הבדיקה נעשתה בזמן התקף והתוצאה אינה גבוהה אך עדיין קיים חשד משמעותי לגאוט, ניתן לחזור על הבדיקה לאחר שההתקף חלף.
NICE Guideline NG219: Gout, diagnosis and management
ניתן לשאוב מעט מהנוזל הסינוביאלי ולבדוק במיקרוסקופ האם קיימים בו גבישי מונוסודיום אוראט.
זוהי דרך ישירה לאשר את נוכחות הגבישים.
במקרים מסוימים ניתן להיעזר באולטרסאונד או ב-Dual-Energy CT כדי לזהות משקעי אוראט ושינויים אופייניים.
מפרק אדום, חם, נפוח וכואב מאוד אינו תמיד גאוט.
זיהום במפרק יכול להיראות בצורה דומה ודורש טיפול מהיר.
מומלץ לפנות לבדיקה במיוחד כאשר:
מטרת הטיפול בזמן התקף היא להפחית במהירות את הדלקת ואת הכאב.
הטיפול הרפואי יכול לכלול:
תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידליות.
ההתאמה נעשית בין היתר לפי תפקוד הכליות, מערכת העיכול, לחץ הדם, מחלות לב ותרופות נוספות.
קולכיצין היא תרופה נפוצה לטיפול בהתקפי גאוט, במיוחד כאשר מתחילים אותה בשלב מוקדם.
במצבים מסוימים משתמשים בסטרואידים דרך הפה או בטיפול מתאים אחר.
NSAIDs, קולכיצין וקורס קצר של סטרואידים נכללים בין אפשרויות הטיפול המקובלות להתקף גאוט.
NICE Guideline NG219
לצד הטיפול המתאים ניתן בדרך כלל:
הטיפול ארוך הטווח נועד להפחית את רמת האוראט, למנוע הצטברות נוספת של גבישים ולאפשר בהדרגה את פירוק המשקעים הקיימים.
טיפול בהתקף וטיפול במחלה הם שני דברים שונים.
אפשר לעצור את הדלקת ולהרגיש טוב יותר, בעוד גבישי האוראט עדיין נמצאים במפרקים.
בהנחיות NICE מומלץ אצל אנשים המטופלים להורדת אוראט לשאוף בדרך כלל ל:
פחות מ-6 מ"ג/ד"ל.
במקרים של טופי, גאוט כרונית או התקפים תכופים למרות השגת היעד ניתן לשקול:
פחות מ-5 מ"ג/ד"ל.
NICE: Gout, diagnosis and management
אלופורינול מפחית את ייצור חומצת השתן ומשמש כאחד הטיפולים המרכזיים לטווח הארוך.
פבוקסוסטט פועל גם הוא להפחתת ייצור חומצת השתן ומשמש כחלופה מתאימה בחלק מהמקרים.
הגישה המקובלת נקראת Treat to Target, טיפול המכוון ליעד.
במקום לבחור מינון קבוע ולהישאר בו, מבצעים מעקב אחר חומצת השתן ומתאימים את הטיפול עד להשגת רמת היעד המתאימה למטופל.
כאשר רמת חומצת השתן מתחילה לרדת, מאגרי הגבישים הקיימים משתנים.
בתקופה הזו יכולה להיות עלייה זמנית בסיכון להתקפים.
לכן התקף שהופיע לאחר התחלת טיפול אינו בהכרח סימן לכך שהטיפול אינו עובד.
תזונה בגאוט צריכה להתייחס לדפוס האכילה כולו ולא רק לכמות הפורינים במזון בודד.
גאוט אינה מחלה שנגרמת רק מתזונה ולכן אין תפריט אחד שמתאים לכל אדם.
בפרק גורמי הסיכון הסברנו מדוע מזונות והרגלים מסוימים יכולים להשפיע. כאן השאלה היא מה ניתן לעשות בפועל.
גישה מאוזנת יכולה לכלול:
אין סיבה להפוך את ההתמודדות עם גאוט לרשימה אינסופית של איסורים.
לעיתים אדם מוריד לחלוטין עגבניות, קטניות או ירקות מסוימים, אבל ממשיך לשתות משקאות ממותקים או כמויות משמעותיות של אלכוהול.
במקום להתחיל מרשימת איסורים ארוכה, כדאי לזהות קודם את הגורמים המשמעותיים ביותר עבור אותו אדם ולהסתכל על דפוס האכילה הכולל.
אצל אדם עם עודף משקל, ירידה הדרגתית יכולה לתרום לשיפור המצב המטבולי.
לעומת זאת, צום או ירידה מהירה מאוד במשקל עלולים לגרום לשינויים ברמת חומצת השתן ולהוות טריגר להתקף.
שמירה על מאזן נוזלים תקין חשובה במיוחד אצל אנשים עם נטייה לגאוט.
התייבשות יכולה להיות טריגר להתקף.
פעילות גופנית סדירה יכולה לתרום למשקל, לבריאות המטבולית, לרגישות לאינסולין ולבריאות הלב וכלי הדם.
בזמן התקף פעיל יש להתאים את הפעילות למצב המפרק.
הטיפול הטבעי בגאוט יכול לשלב תזונה, רפואת צמחים, פורמולות טבעיות, פעילות גופנית, איזון משקל, שתייה, שינה ומעקב אחר המדדים הרלוונטיים.
המטרה היא לא להסתכל רק על המפרק בזמן ההתקף, אלא על הגורמים המשפיעים על רמת חומצת השתן, התגובה הדלקתית והבריאות המטבולית הכוללת.
גאוט היא אחת המחלות המתועדות העתיקות ביותר בעולם.
תיאורים של פודגרה קיימים כבר ממצרים העתיקה, ובהמשך תיאר היפוקרטס את המחלה במאה החמישית לפני הספירה.
במשך מאות שנים הייתה גאוט מזוהה גם עם תזונה עשירה ואלכוהול, ולכן זכתה בתקופות מסוימות לכינוי "מחלת המלכים".
גם לרפואת הצמחים היסטוריה ארוכה בתחום.
אחת הדוגמאות המעניינות ביותר היא Colchicum autumnale, הסתוונית שממנה הופק בהמשך קולכיצין.
שימוש בצמח לטיפול בכאב ובנפיחות מתועד עוד בעת העתיקה, והשימוש בו בגאוט מוכר במשך מאות שנים.
החומר קולכיצין הפך בהמשך לאחת התרופות המוכרות ביותר לטיפול בהתקף גאוט.
סקירה היסטורית על גאוט והטיפול בה
טיפול טבעי מקצועי אינו מסתכם בלקיחת צמח או תוסף אחד.
הוא יכול להתייחס במקביל ל:
בגישה של רפואת צמחים לא מחפשים בהכרח "צמח נגד גאוט", אלא ניתן לבנות שילוב שמתייחס למספר מטרות במקביל:
המחקר בתחום רפואת הצמחים וגאוט מתרחב בשנים האחרונות, ובמיוחד קיימת ספרות מחקרית על פורמולות המבוססות על הרפואה הסינית.
במהלך שנות העבודה עם מטופלים המתמודדים עם גאוט וחומצת שתן גבוהה פותחה אצלנו גישה המבוססת על שילוב בין תזונה, מעקב, אורח חיים ופורמולות טבעיות.
המטרה היא להתייחס לא רק לכאב בזמן ההתקף אלא גם לתהליכים הדלקתיים, לבריאות המפרקים ולמצב המטבולי הרחב יותר.
פלמורין משלבת:
הפורמולה נבנתה בדגש על תמיכה בתהליכים הקשורים לתגובה הדלקתית ובתמיכה מטבולית כחלק מהתוכנית הכוללת.
פרוטקטינול משלבת:
הפורמולה נבנתה בדגש על תמיכה במפרקים, בנוחות ובתגובה הדלקתית, במיוחד אצל אנשים המתמודדים עם רגישות וכאבים מפרקיים.
פורמולה המבוססת על שילוב של מורינגה וספירולינה ומשתלבת במקרים המתאימים כחלק מהתמיכה התזונתית והמטבולית.
הפורמולות משתלבות כחלק מתוכנית כוללת לניהול גאוט וחומצת שתן גבוהה, הכוללת גם תזונה, מעקב ואורח חיים. ההתאמה נעשית לפי מצבו של המטופל, הבדיקות והמטרות הטיפוליות.
אין מסלול אחד שמתאים לכל אדם עם גאוט. ניתן לשלב טיפול טבעי לצד טיפול תרופתי, ובמקרים מתאימים לבנות תוכנית שבה הטיפול הטבעי מהווה את המרכיב המרכזי.
הבחירה יכולה להתחשב ב:
אצל חלק מהאנשים הטיפול התרופתי יהיה חלק מרכזי מהתוכנית.
אצל אחרים ניתן לתת משקל מרכזי יותר לתזונה, שינוי אורח החיים, איזון מטבולי, צמחי מרפא ופורמולות.
ובמקרים רבים ניתן לשלב בין שתי הגישות.
המטרה אינה לבחור בין "טבעי" ל"תרופתי". המטרה היא לבנות תוכנית המתאימה למצבו של האדם ולבדוק באמצעות מעקב האם היא משיגה את היעדים שנקבעו.
בעת שילוב צמחי מרפא ותוספים עם תרופות חשוב לעבור על כלל הטיפולים שהמטופל נוטל ולבדוק התאמה, במיוחד אצל אנשים עם מחלות כליה, כבד או טיפול תרופתי קבוע.
חומצה אורית היא תוצר פירוק סופי של פורינים תרכובות חנקניות המצויות בכל תא בגוף. פורינים מגיעים משני מקורות עיקריים:
הפורינים מתפרקים בכבד באמצעות אנזים בשם Xanthine Oxidase, ונוצרת חומצה אורית. החומצה האורית עוברת לזרם הדם, ומשם אמורה להיות מופרשת דרך הכליות (כ-70%) והמעיים (כ-30%).
כאשר קיים חוסר איזון בין ייצור לפינוי רמת החומצה האורית בדם עולה.
היפראוריצמיה היא מצב שבו רמת החומצה האורית בדם גבוהה מהיכולת של הגוף לשמור אותה במצב מסיס.
לרוב, רמת המסיסות הפיזיולוגית של חומצה אורית היא סביב 6.8 mg/dL. כאשר הרמה נשארת מעל ערך זה לאורך זמן, קיימת נטייה להיווצרות הגבישים של חומצת השתן .
חשוב להבין: לא כל אדם עם חומצה אורית גבוהה יפתח מיד התקף. אך ככל שהרמה גבוהה יותר וככל שהיא נשארת גבוהה לאורך זמן הסיכון להתגבשות ולהתקף עולה וכמו כן גם עולה הסיכי להחשף לסיכונים נוספים שמביאה איתה חומצת השתן.
ברפואה המודרנית הטיפול בגאוט מבוסס על עיקרון Treat-to-Target טיפול מכוון יעד.
המשמעות היא שלא מסתפקים בערך “בתוך הנורמה”, אלא מכוונים לרמה שמונעת התגבשות גבישים ומאפשרת המסה הדרגתית של גבישים קיימים. התגבשות חומצת השתן לרוב תהיה מעל 6.8 mg/dL ולכן חשוב בטיפול נשאף לרדת מרמה זאת.
רק כאשר רמת החומצה נשמרת מתחת ליעד לאורך חודשים הגבישים מתחילים להתמוסס בהדרגה.
זהו תהליך איטי אך אפשרי.
כאשר רמת החומצה האורית גבוהה לאורך זמן, נוצרים גבישי Monosodium Urate בצורת מחטים מיקרוסקופיות. הגבישים שוקעים בנוזל המפרקי וברקמות הסחוס. הם יכולים להישאר “שקטים” זמן רב.
ההתקף מופיע כאשר הגבישים משתחררים לנוזל המפרקי או נשברים למקטעים קטנים יותר. מערכת החיסון מזהה אותם כגוף זר ואז מתרחש תהליך דלקתי הכולל:
התוצאה: כאב חד מאוד, נפיחות, חום ואודם.
זו הסיבה שגאוט נחשבת לאחת הדלקות החריפות ביותר במפרקים. והכואבות ביותר
הגורמים שעלולים להשפיע על הופעת המחלה הם:
היפראוריצמיה אסימפטומטית היא השלב הראשון והנסתר של מחלת הגאוט.
בשלב זה אין התקפים, אין נפיחות ואין כאב אך רמות חומצת השתן בדם גבוהות מהסף הפיזיולוגי, ולעיתים כבר מתחילה היווצרות גבישי Monosodium Urate במפרקים. מדובר בתקופה שקטה, אך ביולוגית פעילה.
ברוב המקרים השלב יאובחן במקרה, בבדיקת דם שגרתית המגלה רמות חומצת שתן מעל 6.8 mg/dL סף המסיסות שבו החומצה נוטה להתגבש.
ברפואה הקונבנציונלית נהוג שלא להתחיל טיפול תרופתי כל עוד אין התקפים קליניים. הגישה מבוססת על ההנחה שלא כל אדם עם רמות גבוהות יפתח גאוט.
עם זאת, מחקרים מצביעים על כך שרמות גבוהות לאורך זמן קשורות ל:
כאשר חומצת השתן מתגבשת ומשתחררת לנוזל המפרקי, מופעלת תגובה דלקתית עוצמתית.
התקף הגאוט מאופיין בתסמינים :
הכאבים מופיעים לעיתים קרובות בלילה, ומגיעים לשיא בתוך 8 עד 12 שעות.
ברוב המקרים, ללא טיפול, התקף הגאוט יחלוף בתוך 3 עד 10 ימים.
חשוב להבין: ההיעלמות של הכאב אינה מעידה על היעלמות הגבישים.
זהו הזמן שבין התקף להתקף. למרות שהכאב נעלם, הגבישים נשארים במפרק. דלקת בדרגה נמוכה עשויה להימשך ברקע ולגרום לנזק מצטבר.
זהו השלב החשוב ביותר לניהול המחלה מכיוון שבשלב זה ניתן למנוע את ההתקף הבא ולמנוע החמרה של המצב ונזקים בלתי הפיכים.
שיגדון כרוני מתפתח כאשר רמות חומצת השתן נשארות גבוהות לאורך שנים ללא איזון.
בשלב זה:
שלב זה אינו בלתי נמנע.
ניהול מוקדם וממוקד של רמות חומצת השתן יכול למנוע את ההתקדמות אליו.
גאוט אינה מתחילה בהתקף הראשון.
מחלת הגאוט מתחילה שנים קודם לכן, כאשר רמות חומצת השתן עולות בשקט.
השלב האסימפטומטי הוא ההזדמנות האמיתית לשנות כיוון.
ככל שההתערבות מוקדמת יותר, כך ניתן להפחית סיכון להתקפים, לסיבוכים כלייתיים ולנזק מפרקי עתידי.
ככל שעובר זמן ללא איזון חומצת השתן הנזק עלול להצטבר.
גבישים ממושכים במפרק עלולים לגרום:
חומצה אורית גבוהה קשורה ל:
הכליות הן איבר מרכזי בפינוי חומצה אורית. כאשר הן עמוסות או פגועות המעגל מחמיר.
מחקרים מצביעים על קשר בין חומצה אורית גבוהה ל:
לצד טיפול תרופתי והתאמה תזונתית, קיימים תוספים וצמחי מרפא שיכולים להשתלב כחלק מניהול כולל של רמות חומצת השתן והעומס הדלקתי. תוספים מיועדים לתמיכה בתהליכים הביולוגיים שמובילים להיווצרות הגאוט מלכתחילה ולטיפול בדלקות.
בגישה האינטגרטיבית שפיתחה ד"ר שרה ברק, נעשה שימוש בפורמולות ייעודיות כגון פלמורין ופרוטקטינול, אשר פועלות במספר צירים משלימים:
בהתקף חריף:
טיפול בדלקת ובכאב-
טיפול לטווח ארוך ולא רק בזמן התקף:
תרופות אלה מפחיתות ייצור חומצה אורית ומאפשרות הגעה ליעד טיפולי.
רפואה משלבת אינה מתנגדת לרפואה הקונבנציונלית, אלא משתלבת בה. המטרה היא לבחור בכלי המתאים ביותר לכל מטופל, בהתאם לשלב המחלה, רמת החומצה, תפקוד כלייתי והעדפה אישית.
הטיפול בפורמולות מבוסס על שלושה צירים מרכזיים:
במקרים מסוימים מדובר בטיפול משלב לצד תרופות. במקרים אחרים ניתן לבנות טיפול טבעי עיקרי, תחת מעקב בדיקות דם והערכה מקצועית צמודה.
הבחירה היא קלינית ואישית לא אידיאולוגית.
מה כדאי להכיר בנושא המחלה? | איך זה מתבטא? | איך מתייחסים? |
מהו גאוט והתסמינים | התקפים חדים של דלקות פרקים (כאבים, נפיחות, חום) ולרוב זה קורה בבוהן הגדולה של הרגל | פנייה למטפל שיש הופעה של כאב חד. צריך לעבור בדיקות דם לאישור האבחנה. |
ערכי יעד חומצה אורית | יעד <6 מ"ג/ד"ל (ולעיתים <5) להפחתת התקפים | יש צורך במעקב של בדיקות דם והתאמה של תוספים ו/או תרופות להורדת חומצת שתן |
טיפול אקטיבי | טיפול טבעי- פלמורין ופרוטקטינול טיפול תרופתי- Colchicine להתקף חריף Allopurinol למניעה לטווח ארוך | חשוב להתמיד פה לטווח הארוך ולהיות במעקב צמוד תחת הרופא המטפל |
סיכונים נלווים | המחלה עלולה להעלות סיכונים למחלות לב, כליות, שבץ ופגיעה בכלי דם | בדיקות שגרתיות לחץ דם/כולסטרול; שינוי אורח חיים למניעת סיבוכים |
מה קורה שלא מטפלים | במידה ולא מטפלים ההתקפים יחזרו ב80% מהמקרים ואף עלולים להתפתח נזקים בלתי הפיכים למפרקים | חשוב לבצע טיפול מניעתי קבוע כדי למנוע נזק בלתי הפיך |
הנחיות תזונה | דיאטת דלת פורינים, כלומר פחות בשר אדום, איברים, דגים מסוימים , אלכוהול, שתיה ממותקת. מומלץ להרבות בירקות ושתיית מים באופן קבוע | כדאי לבנות תפריט תזונה מותאם |
טיפול רק בסימפטום – אחת הטעויות השכיחות ביותר היא לטפל רק בהתקף עצמו. כאשר מופיע כאב חד, נוטלים קולכיצין או משכך כאבים, הכאב חולף ומרגישים שהבעיה נפתרה. בפועל, ההתקף הוא רק הביטוי הדלקתי של תהליך שנמשך זמן רב מתחת לפני השטח. אם רמת החומצה האורית לא מאוזנת לערכי יעד ברורים, הגבישים ממשיכים להצטבר במפרקים גם כאשר אין כאב.
הפסקת טיפול כשאין כאב – טעות נוספת היא להפסיק טיפול ברגע שמרגישים טוב. היעדר כאב אינו מעיד בהכרח על היעדר גבישים. המסה של גבישי חומצה אורית היא תהליך הדרגתי, ולעיתים נדרשים חודשים ארוכים של איזון יציב כדי להגיע לניקוי משמעותי של העומס הגבישי.
טיפול רק בעזרת תזונה – יש גם נטייה להאמין שתזונה לבדה מספיקה תמיד. לתזונה יש השפעה משמעותית, אך אצל רבים מהמטופלים חלק גדול מרמת החומצה האורית מושפע מגורמים גנטיים, מתפקוד כלייתי ומהמטבוליזם של הגוף. במצבים כאלה יש צורך בהתערבות רחבה יותר.
ירידה דרסטית במשקל – ירידה חדה ומהירה במשקל היא טעות נפוצה נוספת. אמנם עודף משקל מקושר לעלייה בחומצה אורית, אך דיאטות קיצוניות עלולות דווקא להעלות זמנית את רמת החומצה האורית ולהפעיל התקף.
קירור המפרק הפגוע – לא פעם מטופלים שמים קרח על המפרק הפגוע להורדת הדלקת אך הבעיה היא שחומצת השתן נוטה להתגבש בקור ולכן קירור המפרק עלול ליצור התגבשות של החומצה ולכן עדיף לעשות קומפרסים חמים
לא שותים מספיק מים – התייבשות עלולה לגרום לריכוז גבוה יותר של חומצת השתן בדם ולכן חשוב להקפיד על שתייה מרובה של לפחות 2.5 ליטר מים ביום.
גאוט אינה רק התקף כאב בבוהן. היא ביטוי להפרעה מטבולית הקשורה לחומצה אורית, לדלקת מערכתית ולתפקוד הכליות והכבד. שליטה אמיתית במחלה מחייבת הבנה של המנגנון, הגעה לערכי יעד ברורים ושמירה על איזון יציב לאורך זמן.
הטיפול יכול להיות תרופתי, טבעי או משלב. הגישה האינטגרטיבית מאפשרת התאמה אישית לכל מטופל, תוך עבודה מבוקרת עם בדיקות דם והבנה עמוקה של המצב הקליני.
כאשר מטפלים נכון בשורש לא רק בכאב ניתן להפחית התקפים, למנוע סיבוכים ולשפר משמעותית את איכות החיים
גאוט היא ביטוי של נטייה מטבולית. הנטייה עצמה לרוב אינה נעלמת, אך ניתן לשלוט במחלה באופן מלא. כאשר רמת החומצה האורית נשמרת מתחת ליעד לאורך זמן, הגבישים מתמוססים בהדרגה וההתקפים יכולים להיעלם לחלוטין לשנים רבות. לכן השאלה אינה האם המחלה “נעלמת”, אלא האם היא מנוהלת נכון.
המסה של גבישים היא תהליך ביולוגי איטי. אם רמת החומצה נשמרת מתחת ל-6 באופן עקבי, מתחיל תהליך של המסה הדרגתית. כאשר קיימים טופי או עומס גבישי משמעותי, התהליך יכול להימשך שנה ואף יותר. לכן חשוב להבין שהטיפול בגאוט הוא תהליך ולא פתרון מיידי.
לא תמיד מחייבת טיפול תרופתי, אך מחייבת התייחסות רצינית. חומצה אורית גבוהה היא סמן מטבולי משמעותי וקשורה לסיכון מוגבר לפגיעה כלייתית ולבבית. בשלב זה ניתן לעיתים לאזן באמצעות תזונה, ירידה הדרגתית במשקל, תמיכה מטבולית ולעיתים טיפול טבעי ממוקד.
הפסקה חדה אינה מומלצת. אם נשמר איזון יציב לאורך זמן ובבדיקות חוזרות רמת החומצה נשארת בטווח יעד, ניתן לשקול הפחתה הדרגתית תחת פיקוח מקצועי. ההחלטה תלויה במידת העומס הגבישי, היסטוריית התקפים ותפקוד כלייתי. חשוב לדעת שהפסקה מידית של אלפורינול עלולה להביא להתקפי גאוט עוצמתיים.
כאשר רמת החומצה יורדת, גבישים קיימים יכולים להשתחרר מהרקמות ולהפעיל תגובה דלקתית זמנית. זו תופעה מוכרת ולכן לעיתים משלבים טיפול מגן זמני בתקופת ההתחלה וחשוב לשמור על שתיית מים מרובה.
במקרים של גאוט קלה או בינונית או במצבים של רגישות לתרופות ניתן לעיתים לבנות תכנית טיפול טבעית עיקרית תחת מעקב בדיקות דם. במצבים מתקדמים יותר או כאשר רמות החומצה גבוהות מאוד, טיפול משלב עשוי להיות הבחירה הבטוחה יותר. ההחלטה מבוססת הערכה קלינית מלאה ולא רק עמדה אידיאולוגית.
הפחתת חומצה אורית באופן טבעי דורשת שילוב של התאמת תזונה, שתייה מספקת, ירידה הדרגתית במשקל, איזון מטבולי ושימוש בפורמולות ממוקדות מנגנון כגון פלמורין ופרוטקטינול. חשוב לעקוב אחר בדיקות דם ולא להסתמך רק על תחושה סובייקטיבית.
יש להפחית משמעותית צריכת בשר אדום, איברים פנימיים, פירות ים, בירה ומשקאות עתירי פרוקטוז. יחד עם זאת, התגובה אינדיבידואלית ולכן חשוב לבנות תפריט מותאם אישית ולא להסתמך על רשימות כלליות בלבד.
בוטנים מכילים פורינים אך בדרך כלל אינם גורם מרכזי להתקפים בהשוואה למזונות אחרים עתירי פורינים. ההשפעה תלויה בכמות ובמצב המטבולי הכולל.
כן, אך הירידה צריכה להיות הדרגתית. ירידה חדה ומהירה עלולה לגרום לעלייה זמנית ברמת החומצה האורית ולהפעיל התקף.
התקף עצמו אינו מסכן חיים, אך חומצה אורית גבוהה לאורך זמן קשורה לסיכון כלייתי ולבבי. לכן חשוב לטפל בשורש ולא רק בכאב.
כן, ניתן ואף מומלץ לשלב חלבונים מן הצומח בתפריט.
למרות שגם מקורות צמחיים כמו עדשים, חומוס, שעועית וטופו מכילים פורינים, מחקרים מראים כי צריכתם אינה קשורה לעלייה דומה בסיכון להתקפי גאוט כפי שנצפה בחלק ממקורות החלבון מן החי, במיוחד בשר אדום ואיברים פנימיים אך עם זאת מומלץ להגביל את צריכתם ל 150 גרם ביום.
בנוסף, חלבונים מן הצומח מלווים בסיבים תזונתיים, נוגדי חמצון ורכיבים התומכים באיזון מטבולי, שיכולים לסייע בשליטה טובה יותר ברמות חומצת השתן.
כאשר רמת החומצה נשמרת בטווח יעד לאורך זמן, ניתן להפחית משמעותית ואף למנוע לחלוטין התקפים חוזרים.
כן. שתיית מים או חליטות צמחים מספקת מסייעת לפינוי חומצה אורית דרך הכליות ומפחיתה סיכון להיווצרות התקפי גאוט ואבנים בכליה.
יש רכיב גנטי המשפיע על פינוי חומצה אורית, אך גנטיקה אינה גורל מוחלט. אורח חיים, תזונה ואיזון מטבולי משפיעים משמעותית על הביטוי הקליני.
נכתב על ידי: מערכת גאוט ישראל
נבדק רפואית ומקצועית על ידי: ד"ר שרה ברק (Ph.D, R.N)
על המבקרת המקצועית: ד"ר שרה ברק היא ד"ר לרפואה סינית (בוגרת מכללת מדיסין) ואחות מוסמכת (בוגרת הדסה ירושלים). ד"ר ברק מביאה עמה ניסיון קליני עשיר של מעל 50 שנה בעולם הרפואה והסיעוד, לצד 25 שנות ניסיון מעשי ברפואה סינית ובדיקור סיני, מתוכן מעל ל-15 שנות התמחות ספציפית בטיפול במחלת הגאוט (שיגדון) ואיזון חומצת שתן. הכשרתה המתקדמת כוללת התמחות קלינית בבית החולים האוניברסיטאי לרפואה סינית ZHEJIANG בסין, והיא נחשבת לבת-סמכא מובילה ברפואה אינטגרטיבית המשלבת באופן בטוח ומדעי בין טיפולים קונבנציונליים לפתרונות טבעיים.
טלפון – 077-3013439
מייל – legoutinfo@gmail.com
וואטסאפ – 051-5101023
כתובת הקליניקה – בירנית 12, כוכב יאיר