בדיקת הדם יכולה להראות חומצת שתן גבוהה בזמן שהאדם מרגיש מצוין ואינו סובל מהתקף גאוט. אבל היעדר כאב אינו מבטיח שלא מתרחש דבר. כאשר הרמה נשארת גבוהה לאורך זמן, החומר שמומס בדם עלול להתחיל להתגבש ולהצטבר במפרקים, לעיתים עוד לפני התקף הגאוט הראשון.
הבנת התהליך מאפשרת לפעול לפני הכאב הבא, להפחית את הסיכון להתקפים חוזרים, לפגיעה במפרקים ולאבני חומצת שתן.
חומצת שתן ואוראט, מה ההבדל?
חומצת שתן נוצרת כאשר הגוף מפרק פורינים, חומרים הנמצאים באופן טבעי בתאים שלנו וגם במזונות מסוימים.
בדם, חומצת השתן משחררת חלקיק מימן והופכת לצורה בעלת מטען שלילי הנקראת אוראט. לכן, אף שבבדיקות משתמשים בביטוי "חומצת שתן", רוב החומר שנמצא בדם הוא למעשה אוראט מומס.
אוראט אינו משקע ואינו גביש. הוא חומר מומס שרק בתנאים מסוימים עלול להתגבש.
קיימת גם חומצת שתן לא מיוננת, כלומר חומצת שתן שעדיין לא שחררה את המימן. בדם יש ממנה מעט מאוד. בשתן חומצי שיעורה עולה, ומכיוון שהיא מסיסה פחות, היא עשויה להשתתף ביצירת אבני חומצת שתן בכליות. סקירה על חומצת שתן ואבנים בכליות.
האויב האמיתי בהתקף גאוט: אוראט חד נתרני
אפשר לדמיין שחומצת השתן היא חלק בפאזל שמחובר אליו חלק קטן בשם מימן. כאשר המימן משתחרר, מתפנה מקום בחלק הפאזל ונוצר מטען שלילי. בשלב הזה אותה חומצת שתן נקראת אוראט.
בדם קיימים באופן טבעי יוני נתרן בעלי מטען חיובי. האוראט והנתרן נמשכים זה לזה, כמו שני חלקי פאזל מתאימים, וכך מתקבל אוראט חד נתרני, המכונה גם מונוסודיום אוראט.
גם אוראט חד נתרני יכול להישאר מומס בנוזלי הגוף. כאשר רמת האוראט נשארת גבוהה לאורך זמן, עלולים להיווצר גבישי אוראט חד נתרני.
הגבישים יכולים להימצא במפרק גם ללא תסמינים. התקף גאוט מתפתח כאשר מערכת החיסון מגיבה אליהם ונוצרת תגובה דלקתית חריפה.
התגבשות והתקף אינם אותו דבר. הגבישים יכולים להצטבר בשקט, וההתקף הוא התגובה של הגוף אליהם.
איך נוצרים הגבישים?
חשבו על כוס מים שמוסיפים אליה מלח. בתחילה המלח מתמוסס ונעלם. ככל שמוסיפים עוד, המים מתקרבים לנקודת רוויה. כאשר הכמות עוברת את יכולת ההמסה של המים, מתחילים להופיע גבישים.
תהליך דומה עשוי להתרחש בגוף. כאשר רמת האוראט נשארת גבוהה לאורך זמן, הנוזלים נעשים רוויים והסיכוי להיווצרות גבישי אוראט חד נתרני עולה.
טמפרטורה נמוכה יותר, התייבשות, שינויים מקומיים ברמת החומציות, עומס מכני, חבלות זעירות ושינויים בסחוס עשויים לתרום להתגבשות.
זו אחת הסיבות לכך שהבוהן וכפות הרגליים הן אזורים שכיחים להצטברות גבישי גאוט. אזורים אלה קרים יחסית, נתונים לעומס מכני ולעיתים גם לשינויים בסחוס. סקירה על הסיבות להופעת גאוט בכף הרגל.
ככל שרמת האוראט גבוהה יותר ונשארת גבוהה זמן רב יותר, כך גדל הסיכוי שחלק ממנו יעבור ממצב מומס לגבישים מוצקים.
האם יכולים להיווצר גבישים בלי התקף?
חומצת שתן גבוהה אינה בהכרח מחלת גאוט. אפשר לחיות שנים ללא התקף, אך גם בתקופה ללא כאבים עלולה להתרחש שקיעה שקטה של גבישים.
עם הזמן, הגבישים עלולים להצטבר במפרקים וברקמות. הצטברות ממושכת עשויה להיות קשורה להתקפים חוזרים, להיווצרות טופי, לפגיעה במפרקים ולהגבלה בתנועה.
היעדר כאב אינו מוכיח שאין התגבשות. ההתקף הוא הביטוי המורגש, אך התהליך יכול להתחיל קודם.
מה מגדיל את הסיכון להתגבשות?
הגורם המרכזי הוא רמת אוראט גבוהה ומתמשכת. הסיכון עשוי לעלות גם בעקבות:
- תפקוד כליות ירוד
- התייבשות וחוסר בשתייה
- צריכה גבוהה של אלכוהול
- משקאות ממותקים וצריכה גבוהה של פרוקטוז
- עודף משקל ותסמונת מטבולית
- תרופות מסוימות, ובהן חלק מהתרופות המשתנות
- ירידה מהירה במשקל, צום או דיאטה קיצונית
- נטייה גנטית לפינוי מופחת של אוראט
- התקררות של המפרק
- עומס מכני או חבלות זעירות חוזרות
טיפול טבעי בתנאים המעודדים התגבשות
טיפול טבעי עקבי יכול להשפיע באופן ממשי על גורמים התורמים לרמת אוראט גבוהה. הוא כולל שתייה מספקת לאורך היום, בהתאם למצב הרפואי ולהנחיות המטפל, הפחתת אלכוהול ומשקאות ממותקים, תזונה מותאמת, שיפור האיזון המטבולי, שימוש בתוספים ייעודיים וירידה הדרגתית במשקל.
אנשים שקיבלו הנחיה רפואית להגביל נוזלים בשל מצב הלב, הכליות או סיבה אחרת צריכים להמשיך לפעול לפי ההנחיה שניתנה להם.
בתוכנית מותאמת ניתן לשלב את הפלמורין והפרוטקטינול.
הפלמורין משמשת כפורמולת בסיס מתמשכת המשלבת מורינגה, כורכומין, ברומלין וגדילן מצוי. היא מיועדת לתמוך באיזון חומצת השתן, בתהליך הדלקתי, בכבד ובהתאוששות המפרקים.
הפרוטקטינול משלבת MSM, אמבליקה, הרפגו ואוניה דה גטו. היא מיועדת לתת מענה ממוקד יותר לעומס הדלקתי, לכאב ולרגישות המפרקים, במיוחד בתקופות שבהן קיימת נטייה להתקפים.
פלמורין מיועדת לבניית תשתית טיפולית מתמשכת. פרוטקטינול מחזקת את ההתמודדות עם המרכיב הדלקתי.
ההתאמה ביניהם נעשית לפי רמת חומצת השתן, תדירות ההתקפים, מצב המפרקים, תפקוד הכליות והטיפול התרופתי הקיים.
המטרה אינה רק להתמודד עם הכאב, אלא לשנות את הסביבה שאפשרה לאוראט להצטבר ולהתגבש.
טיפול תרופתי להורדת חומצת השתן
יש להבדיל בין טיפול בהתקף גאוט לבין טיפול בגורם להתגבשות.
בזמן התקף משתמשים, בהתאם להתאמה רפואית, בקולכיצין, בתרופות נוגדות דלקת או בקורטיקוסטרואידים. תרופות אלה מטפלות בדלקת ובכאב, אך אינן מפנות את מאגרי הגבישים.
אלופורינול (אלוריל) ופבוקסוסטט מפחיתים את ייצור חומצת השתן באמצעות חסימת אנזים המשתתף בתהליך הייצור. תרופות אחרות עשויות להגביר את פינוי האוראט דרך הכליות.
הטיפול מתחיל בדרך כלל במינון נמוך ומותאם בהדרגה לפי בדיקות הדם. היעד המקובל בגאוט הוא רמת אוראט נמוכה מ־6 מ"ג לדציליטר, ולעיתים נמוכה מ־5 במקרים קשים יותר. המלצות NICE לטיפול בגאוט.
בתחילת הטיפול עדיין יכולים להופיע התקפים. הירידה ברמת האוראט מתחילה לפני שמאגרי הגבישים נעלמים, ושינויים ברמה יכולים להגביר זמנית את הנטייה להתקפים. לכן חשוב להתמיד בטיפול ולפעול לפי ההנחיות הרפואיות גם אם מופיע התקף בתחילת הדרך.
השורה התחתונה
חומצת שתן, אוראט וגבישי אוראט אינם אותו דבר. חומצת השתן נמצאת בדם בעיקר בצורת אוראט. כאשר רמת האוראט נשארת גבוהה לאורך זמן, עלולים להיווצר גבישי אוראט חד נתרני. הגבישים יכולים להצטבר ללא כאב, והתקף מתפתח כאשר מערכת החיסון מגיבה אליהם.
הטיפול הנכון משלב מעקב אחר רמת האוראט, הפחתת גורמי הסיכון, טיפול טבעי מותאם וטיפול תרופתי כאשר הוא נדרש.
המטרה אינה רק לעצור את הכאב. המטרה היא לצמצם את התגבשות האוראט, לאפשר פינוי הדרגתי של מאגרי הגבישים ולהגן על המפרקים לאורך זמן.
אם אתם מתמודדים עם גאוט או עם חומצת שתן גבוהה ורוצים להבין מהי הדרך המתאימה עבורכם, אתם מוזמנים לפנות אלינו לקבלת ייעוץ מקצועי ללא עלות. 077-3013439
*הכתבה מיועדת להעשרה ואינה מחליפה ייעוץ רפואי אישי.*
📞 טלפון: 077-3013439
💬 אפשר גם לפנות בוואטסאפ
